2

1

3

6

5

אני לא זוכרת בדיוק איך זה קרה, אבל דבר הוביל לדבר ואיכשהו אני כבר בעונה החמישית של סקס והעיר הגדולה. עשרים שנה אחרי הפעם הראשונה.
בפעם הראשונה חשבתי שהסדרה הזו היא אחד הדברים היותר טובים שקרו לי.
אחר כך הגיעו הסרטים והרגשתי נבגדת. לא יכולתי שלא לתהות: איך קארי ברדשאו הפכה לדמות המייגעת מהסרט השני? מה התסריטאים לא הבינו?
עכשיו, בצפיה מאוחרת, אני מבינה שמי שלא הבינה כלום הייתי אני. קארי היתה הדמות המייגעת הזו כבר בסדרה.

>>>
לראות את סקס והעיר הגדולה אחרי עשרים שנה, היישר מהטור שלי בלאשה:

הסדרה סקס והעיר הגדולה חוגגת עשרים שנה וזה משונה מאד, כי אני זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי אותה כאילו זה היה אתמול.
בכל אופן, יום הולדת עשרים לאחת הסדרות המדוברות והמשפיעות בעולם זו סיבה מספיק טובה לראות אותה שוב, אז עשיתי את בדיוק את זה, וכמובן שלא יכולתי שלא לתהות:

1. הדירות. פעם חשבתי שהדירה של קארי יפה ומגניבה. חשבתי ככה כי לא היה אז אינסטגרם ועוד לא הכרתי את מארי קונדו. אין בדירה של קארי עציצים (היא הורגת אותם) ואין שם כמעט שום דבר שראוי לצלם, וגם אם היה, התאורה נוראית. בכל סצנת פנים אני רוצה לצעוק: מארי, אל תסתכלי, האשה הזו מחזיקה נעליים בתנור ומאפרה על השמיכה!
2. העישון. אנשים עישנו כל כך הרבה פעם? אני לא מצליחה לזכור.
3. הזקנים. כלומר: העדרם של זקנים. הסדרה מלאה גברים, כולם מגולחים.
4. הקמטים. לא רק הזקנים לא הגיעו למסיבה, גם הבוטוקס וזריקות המילוי בולטים בהעדרם. כל כך הרבה הבעות פנים! (רובן משמשות להבעת חוסר שביעות רצון מהגברים נטולי הזקנים).
5. התלתלים. בחלק ניכר מהעונות קארי מתולתלת, ואני רוצה את התלתלים שלה (שלי נשארו בניינטיז).
6. תקשורת סינכרונית. כל ההתנהלות האובססיבית הזו סביב דייטים ועוד ללא סיועם של ווטסאפ, פייסבוק וטינדר.
7. אופנה קלאסית היא על זמנית. כמו כן, גם אופנה הזויה ומופרכת היא על זמנית. המלתחה הקלאסית ששרלוט לובשת יכולה לעבור כעדכנית גם היום, והפתעה: גם מלתחת הסמרטוטים של קארי עדיין כל כך לא קשורה למציאות, שהיא נותרה עדכנית באותה מידה. מה שאי אפשר להגיד על בגדיהן התקופתיים של מירנדה וסמנתה.
8. הכסף. שלא לומר: הביזבוז. כסף נשפך כמים, נעליים יקרות מדי נקנות מדי פרק, וכל הארוחות נאכלות מחוץ לבית (כולל קוקטיילים לפני הארוחות). אף אחד (חוץ מאיידן) לא מעלה בדעתו לבשל.
9. מודעות עצמית. או: העדרה של מודעות עצמית. המודעות העצמית מגיחה לראשונה בעונה שלוש, כשקארי לא יכולה שלא לתהות אם יכול להיות שהבעיה היא לא בגברים, אלה בה. או לפחות גם בה.
10. מישהו להזדהות איתו. למרות הכל, הסדרה עדיין עובדת וכל אחת מאיתנו תצליח למצוא דמות להזדהות איתה. אני מזדהה עם איידן.

>>>
משהו לגבי התפוח ההפוך על הלפטופ של קארי (בתמונה האחרונה):
היה רגע בניינטיז שבו התפוח של אפל היה הפוך על הלפטופים. פרנסי אפל התלבטו, מה עדיף: תפוח הפוך כשהלפטופ סגור או כשהוא פתוח. הבעיה עם התפוח ההפוך בלפטופ הסגור היתה שהוא בילבל את המשתמשים, שניסו לפתוח אותו מהצד הלא נכון.
לבסוף סטיב ג'ובס החליט שעדיף בילבול חד פעמי אצל המשתמש על נצח של תפוחים הפוכים המוצגים על לפטופים פתוחים בבתי קפה.

>>>
השיר שביג משמיע לקארי כשהוא עוזב לטובת היקב שלו בנאפה. הוא אומר לה: זה לא נדוש, זה קלאסי.

https://www.youtube.com/watch?v=K-b9BSEMedc