לקרוא ולראות

שתי המלצות לחג (ובכלל)

>>>

לראות: חרדת טיסות, המושג הזה לא זר לי, אם כי בעוד שאר האנושות חוששת מהתרסקות, אני מתמקדת באימה מפני טיסה נטולת מסכים אישיים. לאחרונה הצלחתי להיפטר מהחרדה הזו.
גם אתן יכולות: כל מה שתצטרכו להצטייד באפליקציה של נטפליקס ולהשקיע כמה דקות בחסות נוחות הוויי.פיי של ביתכן להורדת סרטים וסדרות לטלפון לפני הטיסה.
את הסרט הזה, למשל, ראיתי בטיסה למילאנו (ותוך כדי נזכרתי שכבר ראיתי אותו בעבר. בכל זאת, עברו שמונה שנים. בחורה לא יכולה לזכור את כל הסרטים המתרחשים במערכת עיתון שהיא מתעקשת לראות).

>>>

לקרוא: אגב סרטים המתרחשים במערכת עיתון, חלק גדול מהספר הזה ( טוהר / ג'ונתן פראנזן, תרגום: ארז וולק) מתרחש במערכת עיתון, ובהתאם, יש בו המון תובנות עיתונאיות (לא רק).

חמישה ציטוטים לדוגמא:

01 "עוד שיעור מהספר של טום היה שצריך להיות חוק נגד יחסים שבינו לבינה לפני גיל שלושים".

02 "אני אף פעם לא דואגת למה שיקרה אתך. אתה אדם דומיננטי שנולד להתבלט, וכל אחד מרגיש בזה. אתה יכול לעשות כל מה שתרצה, ואיכשהו העולם ימצא דרך לאהוב אותך על כך".

03 "העובדה שהיה פן טקטי לווידוי שלי שלא גרעה במאום מהכנות שבו. אמנם מעולם לא דיברתי עם מקור מידע על הנישואים שלי, אבל פתיחות היתה שיטת הפעולה שלי, האופן שבו עודדתי מקורות להיפתח בפניי בתורם. אין פירוש הדבר שהייתי מניפולטיבי; פירושו שהתברכתי באישיות שנוצרה לעיתונאות".

04 "עיתונאי הוא אדם שמחקה את החיים. מחקה מומחיות, מחקה הבנה בדרכי העולם, מחקה אינטימיות; משתלט על נושא ומיד אחר כך שוכח אותו, מתיידד עם אנשים ומיד אחר כך נפטר מהם. ואף על פי כן, כמו הנאות חקייניות כה רבות, החקיינות העיתונאית ממכרת ביותר".

05 "ההסבר של טום לכך שבני האדם עוד לר קיבלו מסר מבינה חוצנית היה שכל ציביליזציה, בלי יוצא מן הכלל, מפוצצת את עצמה כמעט ברגע שהיא רוכשת את היכולת לשלוח מסר, ולעולם אינה שורדת יותר מכמה עשורים בגלקסיה שגילה מיליארדי שנים; הציביליזציות מבליחות ונעלמות כה מהר, שאפילו אם הגלקסיה מלאה כוכבי לכת דמויי כדור הארץ, הסיכויים שציביליזציה אחת תשרוד די זמן לקלוט מסר מהאחרת הם אפסיים כי קל כל כך לבקע את האטום".

>>>
לשמוע: