ללבוש, לקרוא, לראות
יצא שהשבוע הוא שבוע מרגש מאד אצלנו במשפחה. למה? בגלל שלושת הדברים האלה:
>>>
01 ללבוש
קולקציית החורף של גיסתי תמרה סלם, by tamara salem, תושק בסוף השבוע בחנוכת הסטודיו המשותף שלה ושל atelier oliver. כל הפרטים על המכירה, בעמוד הארוע בפייסבוק (יהיו גם הנחות על בגדים מעונות קודמות).
אגב, מדובר בבגדי ערב שהם סוג של המשך העבודה על הבגדים המופלאים שעיצבה למופע nutz של הבלט הישראלי.
צילום: פיני חמו
>>>
02 לקרוא
תישארי, הספר החכם, המצחיק והמרגש שכתבה תמי בצלאלי, אימי החורגת (בת הזוג של אמא שלי). אין לי מילים לתאר את הספר הזה, כי אני לא חושבת שכתבו ספרים כאלה, אבל זה ספר שגורם למי שקורא אותו לשמוח שהוא בחיים, ומה עוד אפשר לבקש מספר?
(אה, וגם אפשר לקרוא בו בהרחבה על סיפור האהבה בין אמא שלי לתמי, אתן תהנו מזה יותר ממני כי אחרי הכל לא מדובר באמא שלכן. כמו כן, גם אני מופיעה שם, אם לא תמצמצו בדיוק, קוראים לי תמרי ואני מסדרת לאמא שלי את הארון ומסנג'רת אותה לבייביסיטר, כמו בחיים).
למשל:
"תראי, הכל חדש, אני לא יודעת בשביל מה אנחנו קונות עוד ועוד בגדים," מירהג'י אומרת ושולפת עוד סוודר מקומט מתחתית אחד המדפים." אוי, איזה בלגן,"היא גונחת.
"לא מספיק שיצאתי מהארון, עכשיו אני גם צריכה לסדר אותו?" אני מנסה להצחיק אותה.
"את היית בארון בכלל?" היא עונה לי ברצינות. "את היית בהכחשה. ה כ ח ש ה."
אני מושיטה לה חולצת טריקו שהיתה פעם לבנה ועליה מודפס באותיות גדולות: stay with me. "מה לעשות איתה?" אני שואלת את מירהג'י ומראה לה את החולצה כשהיא פרושה עם הכיתוב כלפיה.
"אה, זאת חולצה שכל כך אהבתי," מירהג'י אומרת, "וואי, כמה חרשתי עליה. תראי, כתוב עליה Don't leave me."
"מה פתאום," אני אומרת לה ומסובבת את החולצה אלי, "כתוב Stay with me".
מירהג'י מסתכלת עלי, מסתכלת על גב החולצה, ומתווכחת: "לא נכון. את אומרת לי מה כתוב? שנים לבשתי אותה!" וכשאני מפנה שוב את החולצה אליה במחאה היא קולטת את הכיתוב האמיתי וממשיכה "אז מה! זה בדיוק אותו הדבר!"
"איך?" אני אומרת לה, "איך להישאר ולעזוב זה אותו הדבר? איך?"
>>>
03 לראות
מחר בערב (רביעי) תעלה הסדרה החדשה של אח שלי, אורי גרוס, לצבי יש בעיה.
עכשיו, באמצעות פרוטקציה אני כבר ראיתי את כולה, ולכן אני יכולה להגיד שמדובר בארוע טלוויזיוני מכונן.
קאלט בהתהוות. כמו להיות בתוך הראש של כמה אנשים אינטילגנטיים אבל אוהבי אדם, בו זמנית.
עוד משהו קטן, בפרמיירה צביקה הדר אמר שהוא כבר שנים מנסה לעשות סדרה שתהיה על החיים שלו, ואיכשהו זה לא הסתדר עד עכשיו.
שני דברים היו חשובים מבחינתו בסדרה שלו:
שהיא תהיה שונה, ושהמשפחה תוצג בה כערך, ולא כדחקה.
כמעט בכיתי כשהוא אמר את זה, כי הרגשתי שבמשפט הזה הוא הצליח לתאר את כל מה שאני רוצה בחיים.
היישר מגיא פינס:
