רגע, יש לי סיפור אישי עם יותר מדי מידע:
כשהכל התחיל ההורים שלי התקשרו. הם שלושים שנה לא יחד, אבל עדיין מצליחים להציג חזית אחידה:
הוא אמר: זה הזמן לשמור על כל שקל.
היא אמרה: זה הזמן לצאת מהבורסה.
אנחנו לא בבורסה. הכסף שלנו מושקע במצעי פשתן, כוסות קרמיקה בעבודת יד ומלח מתוצרת אנגליה (תופעת לוואי של המעקב אחרי הניוזלטר של תום יער), אבל אם אתן מתנהלות כלכלית בצורה חכמה יותר ויש לכן עכשיו הרבה כסף שמשכתן מתיקי ההשקעות שלכן, או שיש לכן בסביבה אנשים שלמרות המצב רוצים לקנות לכן מתנה לחג, הדבר הנכון לעשות יהיה לתמוך במעצבים המקומיים. למשל:

/// חלוק שייתן לך הרגשה שכל הסיפור הזה הוא סוג של חופשה
/// ציפיות בצבע מרגיע
/// תזכורת למה הכי חשוב
/// שמלה מהסוג שגם נשים שלא אוהבות שמלות יאהבו
/// שעתם היפה של המכנסיים הנוחים
/// ערכת סריגה של נעלי בית (גם נעלי בית, וגם דרך להעביר את הזמן)
/// סווטשירט לכל המשפחה
/// Home Essentials של Fest

>>>
לא משנה איפה אתן נמצאות על ספקטרום החרדה הכלכלית כרגע, הנה שיר שכתב אח שלי, אורי גרוס (כן, הוא כותב גם שירים. הוא יכול לכתוב הכל):

לֵךְ הַבַּיְתָה בֶּן אֱנוֹשׁ.
לֵךְ תַּקֵּן כְּבָר אֶת הַמַּדָּף הָרוֹפֵף.
טַגֵּן חֲבִיתָה מִשֵּׁשׁ בֵּיצִים. 
כְּתֹב שִׁיר.
לֵךְ הַבַּיְתָה בֶּן אֱנוֹשׁ.
תַּחֲלִיף כְּבָר אֶת הַסּוֹלְלוֹת בַּשַׁלָּט שֶׁל הַטֶּלֶוִיזְיָה.
הַכֵּר אֶת יְלָדֶיךָ.
הֵם כְּבָר הַרְבֵּה זְמַן תּוֹהִים מִי זֶה הָאִישׁ הַזֶּה.
שֵׁב וַעֲשֵׂה כְּלוּם.
בְּכֵה כָּל יוֹם חָמֵשׁ דַּקּוֹת. 
עַל הַכֹּל.
וְעַל שֶׁאֵינְךָ מֵבִין. 
לַטֵּף בָּנָנָה. 
לֵךְ הַבַּיְתָה בֶּן אֱנוֹשׁ.
שֵׁב בְּשֶׁקֶט. 
הַבֵּט סָבִיב.
שְׁאַל אֶת עַצְמְךָ:
לָמָּה לֹא הָיִיתִי כָּאן בְּעֶצֶם
כָּל הַזְּמַן הַזֶּה.
לֵךְ הַבַּיְתָה בֶּן אֱנוֹשׁ.
אַתָּה מְחַכֶּה לְךָ שָׁם
כְּבָר הַרְבֵּה זְמַן.

>>>
In the chilly hours and minutes
Of uncertainty
I want to be
In the warm hold of your loving mind