כל מה שאהבתי בקיץ האחרון

LAX קיץ 2019 | Play Ground Love | צילום: אסף עייני

>>>
כל מה שאהבתי בקיץ האחרון (התפרסם במקור בטור שלי בלאשה):

בשנה שעברה הכרזתי בדיוק בטור הזה שהצלחתי לעשות את הלא ייעשה ונהנתי מאוגוסט. מי שאוהבת קיץ מלידה לא תוכל להעריך את ההישג, אבל אלה מאיתנו שסופרות את הימים עד לבואו של משהו שאפשר לקרוא לו סתיו, מבינות כמה זה קשה לסבול מהקיץ במדינה בה זה כל מה שיש לה להציע לך במשך עשרה חודשים בשנה.
הקיץ האחרון הוכיח: זה לא היה מזל של מתחילות. אוגוסט מאחורינו ונהנתי (כמעט) מכל רגע ממנו.

איך זה קרה? בערך כך:

1. ״זה היה הטוב שבזמנים, זה היה הרע שבזמנים״. תובנה: משפט הפתיחה של ״בין שתי ערים״ של צ׳רלס דיקנס מתייחס בכלל לאוגוסט עם ילדים. כשהם קטנים, זה הרע שבזמנים. כשהם גדלים זה הטוב שבזמנים. אח שלי אומר שאנחנו אוהבים להיות הורים כי ילדים מכריחים אותנו לשים מישהו אחר בראש סדרי העדיפויות שלנו. להיות מספר שתיים. רבים טועים לחשוב שהם רוצים להיות מספר אחת, אבל מספר שתיים מספק יותר, בעיקר כשהחלק הקשה עובר, הילדים גדלים, והנה: הם כבר לא צריכים שיקחו אותם לגינה ויבלו איתם בחוץ בשמש הקופחת. להפך, הם קמים אחר הצהריים ואז עוד טוענים שהם עוד לא רעבים. את מי אני אמורה לשרת בבית הזה? את עצמי? מה שמוביל אותנו לסעיף הבא.
2. בריכת פעוטות. אין לי פעוטות בבית, אבל לפתע הבנתי: זה לא אומר שלא יכולה להיות לי בריכת פעוטות. כעבור שעה ומאה שקל, כבר טבלתי בבריכה שהוצבה במרפסת, לצידי קוקטייל (מרטיני בטעם תפוז + טוניק + קרח) ובידי ספר (״על מקום הימצאה״. מאת תמר קפלנסקי). הנוסחה המנצחת: בריכה מתנפחת, קוקטייל, ספר.
3. ים בשקיעה. לא נראה לי שאי פעם אצליח להבין מה יש לבני אנוש לחפש בשפת הים בשעות בהן השמש ברום השמיים. העצה שלי למי שבשבילה חיבוב הקיץ הוא מאבק יומיומי: תגיעי לחוף חצי שעה לפני השקיעה (בודקים באינטרנט) ותתחילי לצעוד בזמן שהשמיים משנים צבעים. ככה תעשי וי גם על פעילות גופנית וגם על התפעמות (התפעמות, הפעולה החביבה עלי, בכל עונה).

>>>
ובכל זאת, תודה לאל, תיכף חורף.

When you know the day is ending all too soon
You're just two umbrellas one late afternoon
You never know what you will say
This is your favorite kind of day
It has no walls, the beauty of the rain