חולצת פסים | חנהלה

>>> מי אני: חנה ליבנה –אברמסון, או חנהלה. אני סופרת, כותבת פרוזה ושירה לילדים, לנוער ולמבוגרים. אני מעבירה סדנאות כתיבה ונפגשת עם תלמידים שרובם לא קראו את ספריי או כל ספר אחר. אני גרה בהרצליה, אבל הנשמה שלי גרה ביבנאל, שם נולדתי.

>>> מי החולצה: חולצות פסים תמיד היו אהובות עלי. את זו ראיתי בחנות קטנה בקניון צמרות ליד ביתי כשיצאתי מסטודיו סי. למרות שכל מה שקניתי שם לא לבשתי אחר כך, נכנסתי שוב, ראיתי אותה תלויה, מדדתי והמוכרת אמרה שהיא מרזה, והיא של פיאסטה, מיד קניתי. לבשתי אותה באותו יום ליום ההולדת שנה של נכדי היחיד, נדמה לי שהאפלתי על הסבתא השנייה. לא בטוח.

>>> מה אנחנו אוהבות לעשות ביחד: לבשתי אותה בשתי השקות ספרים שערכתי למשוררת וסופרת, הרגשתי שאני נראית מכובדת אבל לא מדי. לקחתי אותה גם לצימר שנסעתי אליו עם בעלי, אבל בשל הקור במטולה היא העדיפה להישאר במזוודה.
בצילום רואים גם את הבת שלי, לילך, לובשת חולצת פסים ישנה של החבר שלה. כשצעירים הכל יפה.

>>> הבחירות של חנהלה

01 מוסיקה. אוהבת מאוד מוסיקה. שומעת במכונית, בנסיעות הארוכות. שם יש לי את הדיסקים האהובים עלי, אם לא לוקחים לי אותם. הדיסקים האהובים עלי: גבריאל בלחסן, ניק קייב, שלום חנוך, איימי ויינהאוס.
02 לאחרונה אני אוהבת צילומים ועבודות וידאו. הצילומים של ג'ף וול חרוטים בתודעתי, בעיקר הצילום הקסום של מספרת הסיפורים.
03 להביט באנשים ברחוב או בבתי קפה ולהמציא לי בראש את סיפור חייהם, דבר המצריך האזנה דרוכה ושקט מצד המלווה בבית הקפה.
04 אמנים, כמו יהודית לוין, בצילומים הראשונים שלה ובציור הילדות המטושטשות.
05 ספרים. הכי, פרוסט, שמאז שקראתי את "בעקבות הזמן האבוד" חלק ראשון קשה לי לקרוא אחרים. עכשיו אני קוראת את "יומן חורף" של פול אוסטר, שכמו "המצאת הבדידות," ספרו הראשון. הוא לא רומן. אין בו סיפור אבל יש בו הכל.

>>>
השיר האהוב ביותר הוא זמנך עבר של אהוד בנאי, כי אני מרגישה תמיד, מגיל צעיר, שזמני עבר ושלא עליתי על המשאית הנכונה.