בגדי השבעים אחוז

בגדים מקבוצת השבעים אחוז (מה זה אומר? רגע) | EMERSON FRY

>>>
היישר מהטור 'וידויים מתא המדידה' בזמנים מודרניים (וב"היישר" אני מתכוונת לומר שהטור הזה התפרסם לפני חודש בערך):

תחושת ה"אין לי מה ללבוש" מוכרת לכל כך הרבה נשים עד שאפשר להתייחס אליה כמעט כאל ידע קולקטיבי קדום. העניין הוא שבמקרה הזה לא מדובר במחשבה טורדנית או גזירת גורל: לחלקנו הגדול באמת אין מה ללבוש ולא בגלל שאין לנו מספיק בגדים בארון. מייקל קורס התגייס וסיפק הסבר הגיוני לתופעה: "כל מלתחה צריכה להתבסס על 70% בשר ותפוחי אדמה". לא משנה אם אתן צמחוניות או לא אוכלת פחמימות, אתן מבינות למה מייקל מתכוון: הוא מתכוון לומר ששבעים אחוז מהבגדים שלך צריכים להיות בגדים בסיסיים שעובדים תמיד. השלושים האחוזים הנותרים יהיו הציפוי של העוגה: הפריטים הצבעוניים, המודפסים, המקושטים. עכשיו, כשמייקל קורס סיפק בטובו את המספרים, תוכלי לבדוק את הארון שלך. כמה בגדים בתוכו יכולים להחשב בגדי שבעים אחוז וכמה ממנו מורכבים מפריטים טרנדיים או סמרטוטים זולים שקנית רק כי היה נראה לך לא הגיוני להשאיר בגדים זולים כל כך בחנות. סוף העונה זה זמן מצוין לשאול את עצמך את השאלה הזו, כי זו עונת הצייד של הבגדים השווים באמת. זה הזמן לצאת ללקט את הסוודרים הרכים, את מעיל הצמר ואת הנעליים מתוצרת איטליה. בזמן שאת נמצאת שם בחוץ, הפיתויים יסנוורו אותך. חשוב שתדעי מראש למה את עומדת להגיד כן ולמה לא. הגידי לא ל:
* בגדים שהיו טרנדיים מדי העונה (גם אם את לא בעניין של טרנדים, יהיה לך קל לזהות אותם: אלה הבגדים שיהיו עליהם אחוזי הנחה גבוהים במיוחד).
* בגדים סינתטיים מדי שנראים זולים.
* בכלל, בגדים שנראים זולים. אפילו אם הם באמת זולים.
* בגדים לארועים. גם אם את מאמינה שבקיץ 2015 צפויים לך ארוע או שניים (אגב, לא רבות יודעות את זה, אבל לא חייבים ללבוש לארועים בגדים לארועים! בהנחה שזו לא את שמתחתנת, או לא את שמחתנת את אחד מילדייך או נכדייך, את יכולה ללבוש את אחד מבגדי הבסיס הטובים ממדפי השבעים אחוז, ולזרוק על עצמך צעיף משי צבעוני ממגירת השלושים אחוז).

>>>
מרק טווין אמר שספר קלאסי זה ספר שכולם מדברים עליו ואף אחד לא קורא. בבגדים זה הפוך: בגד קלאסי הוא בגד שאף אחד לא ידבר עליו, אבל זה שבסופו של דבר תלבשי בלי סוף.

>>>
סיפור אישי עם יותר מדי מידע:
שבעים אחוז מזמן העירות שלהם הילדים שלי שומעים את השיר הזה.
לפניו הם פיתחו אובססיה לדרך השלום, גרסת הפרודיה, כך שמצבי מעולם לא היה טוב יותר, אחרי הכל, מה יותר משמח מלשמוע את ילדייך שרים במבטא מושלם:

Take that money
Watch it burn
Sink in the river
The lessons I learned